דברים אחדים

  נשף המסכות בספר בראשית ספר בראשית, כידוע, דל במצוות ועשיר בעלילה. לפנינו דרמה ספרותית הנפרשת שלב אחר שלב, אך השאלה הראויה להישאל היא מה המטפיסיקה המובלעת בדרמה. ללא ספק טמונות במעמקי הסיפור המקראי משמעויות ערכיות הנחשפות דווקא אם ניתן את דעתנו לצד הספרותי בתורה. לא פעם אנו עומדים בפני שרשרת של מוטיבים וסמלים שהשילוב ביניהם נועד להביע מסרים סמויים. כך הוא הדבר בתופעה אותה כיניתי "נשף המסכות". בפרשת ויגש בה חושף יוסף את זהותו בפני אחיו, מסתיימת השרשרת של הסתרת זהויות המאפיינת את הספר בכללותו. הבה נציין כמה מציוני הדרך . 1. הצגת האישה כאחות בפני המלך בשלושה סיפורים מקבילים, נלקחת אישה לבית המלך (פעמים שרה לפרעה ולאבימלך, ופעם רבקה לאבימלך), תוך הסתרת זהותה כאשת-איש, והצגתה כאחותו של הבעל, כדי להצילו ממוות.  2. יעקב: גניבת הברכה והבכורה ספר בראשית מכיל וריאציות רבות של הסתרת זהות והתחזות לאחר, בין היתר על ידי תחפושת. המתחפש הראשי הוא יעקב שלמצוות אימו, מתחפש בפני אביו לעשו וזוכה במרמה בברכתו. יעקב מתלבט אם לשתף פעולה וגם יצחק מטיל ספק בזהות ה...

 אבק איסור: מנגנון שימור הלכתי פרשת משפטים מורידה אותנו מאיגרא רמא של מעמד הר סיני ועשרת הדיברות לבירא עמיקתא של דיני בור ושור, שומרים ומזיקים. ללמדך שלא די בעקרונות נשגבים ומופשטים, אלא יש צורך לצרף אליהם כללים מפורטים, קונקרטיים, שיש בהם כדי להדריך באורח מדויק התנהגותו של אדם בחייו היומיומיים. אבל ככל שהכללים ההלכתיים מתנסחים ניסוח פרטני, ונקבעים בתוך רקמה הלכתית סגורה, הם עלולים להחמיץ מלכלול וללכוד את שלל המצבים בהם ההתנהגות האסורה חמורה אולי פחות, אך ראויה בכל זאת לגינוי. לשם כך, התגבש המושג ׳אבק איסור׳ המנוסח בדרך כלל בלשון רחבה יותר ובא לבטא את הרעיון שמעבר לגרעין העיקרי של איסור, יש מעטפת איסור נוספת, קלה יותר, הנגזרת מרוחו של האיסור המקורי. אבק איסור מאפיין מספר איסורים המופיעים בפרשתנו, וביניהם איסור שוחד, לשון הרע ושמיטה. התוספתא (עבודה זרה א, ג) שונה: ״ארבע אבקות הן, אבק רבית, אבק שביעית, אבק עבודה זרה, אבק לשון הרע״, אך למעשה מספר ה׳אבקות׳ רב יותר, כפי שנראה להלן. השימוש במושג ׳אבק׳ לא בא כמובן לציין אותם חלקיקים מוצקים וזעירים אותם אנו מטאטאים החוצה, אלא כפי שמסביר רש...

 "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" - גם לעקור דבר מן התורה ברכת הכוהנים, על סיומה הבלתי-צפוי "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", שוכנת במבט ראשון כאי מבודד בתוך שלל עניינים אחרים, בחלקם אזוטריים, הנראים לחלוטין תלושים ממנה, ואף מנותקים זה מזה. ואכן, פרשת "נשא" מביאה בפנינו עניינים שונים שלכאורה קשה למצוא להם צד שווה, או מכנה משותף. מדוע הזדמנו לפונדק אחד מניין הלויים וקרבנות הנשיאים, צרוע וזב, מועל מעל, סוטה, נזיר וברכת הכוהנים? חכמינו ביקשו לקשר בין פרשת סוטה לפרשת הנזיר באומרם שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. אבל השאלה הנשאלת היא האם אפשר להבחין בחוט רעיוני המבצבץ מתוך כל הנושאים השונים המופיעים בפרשה ושוזרם יחד. אנסה להראות ברשימה זו שעקרון השלום הוא אשר משמש כחוט רעיוני זה.  יש לשים לב תחילה למיקום של פרשת "נשא". לאחר מניין בני ישראל, שהחל בפרשת במדבר, בא מניין הלויים הממשיך בפרשת "נשא". יש מתח סמוי בין ההנחה שבמשכן שותפים בשווה כל שבטי ישראל, לבין התפקידים המיוחדים שנמסרו לכוהנים, ולהם בלבד. בסיום הפרשה, בחנוכת המזבח, מ...

 הגר שהורחק מן המחנה: קרבן שהפך לעבריין וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. ויִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה, וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. (ויקרא כ"ד, י-י"א)   א.    על קדושה ועל חילולה פרשת אמור מכילה עניינים שונים שבמבט ראשוני, שטחי, קשה למצוא את החוט הרעיוני הקושר אותם יחד: לכאורה, מה עניין הכוהנים לפרשת המועדות, ומה לסיפור על נוקב שם ה' שנדחק והשתרבב לכאן? ומה לכל אלה לפרשיות האחרות של ספר ויקרא? נראה שפרשת אמור, על כל סעיפיה, מתלכדת יחד ומשתבצת יפה במוטיב המרכזי של ספר ויקרא, הוא מוטיב הקדושה. קדושתו של ה' היא היסוד לתביעה המופנית לאדם: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם". מושג הקדושה מתפשט למקומות, כגון ארץ הקודש או בית המקדש, לזמנים שיש לתת להם משמעות של קדושה, השבת והמועדות, למעשים שיש בהם קדושה, כגון קידוש ה', או אנשים שבשל תפקידם הם בבח...

"צווחה וצווחה ולא אשגח בה" פרשת מסעי סוגרת מעגל שפרשת פנחס פתחה לפניה. בפרשת פנחס באות בנות צלפחד וטוענות לזכותן לרשת את אביהן שלא השאיר אחריו בן, ומשה שלא ידע בעצמו להשיב להן, הפנה את שאלתן לה׳, והתשובה הניתנת היא: ״כן בנות צלפחד דוברות, נתן תתן להן אחזת נחלה בתוך אחי אביהם״. באותו מטבע לשון נענים בפרשתנו בני גלעד בן מכיר בן מנשה החוששים שמתן הזכויות לבנות צלפחד יכיא להסבת הנחלה משבט לשבט, ותשובת משה ״על פי ה׳״ מקבלת טענה זו ואומרת: ״כן מטה בני יוסף דוברים״, כלומר בנות צלופחד ״לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אבותם תהיינה לנשים״. אמנם מתברר כי תשובה זו ניתנה רק לשעתה, ואף נקבע חג מיוחד, הלא הוא ט״ו באב, המציין, בין היתר, ביטול הפירוד בין שבט לשבט והתרת השבטים להינשא זה לזה. בשתי הפרשיות הללו, נשים הנאבקות על זכותן מצד אחד, וגברים הטוענים שיש לקיים איזון הדדי ולשמֵר גם את זכויותיהם, בולטת ההקשבה, הפתיחות וההיענות החיובית של ההנהגה שבראשה משה. ענוותנותו של משה ניכרת בהיותו מוכן, בעניינן של בנות צלופחד, להפנות את שאלתן, שלא ידע להשיב עליה, לה׳. יש אולי משהו משעשע במקצת ש...

"אחר שלוחיה": משפחתו של משה כקרבן לשליחותו יתרו, חותן משה, מבקש להחזיר למשה את משפחתו: ציפורה אשת משה "אחר שלוחיה" (ביטוי שלפי פשוטו מתקשר לגירושין, לפי לשון הכתוב "ושלחה מביתו" דברים כ"ד, א) , וכן את שני הבנים, גרשם ואליעזר, המוצגים כבניה של ציפורה. משה שמח לקראת חותנו, אך לא מפגין שום שמחה כלפי אשתו-גרושתו, או ילדיו. חותנו שרואה את העומס המוטל על משה מייעץ לו לאצול מסמכויות השפיטה שלו לאחרים, אולי מתוך תקווה שבכך הוא יוכל להתפנות במעט גם למשפחתו, אך אין שום רמז לכך שהקלה בעומס המוטל על משה הביאה אותו לחידוש קשרי המשפחה שלו. לאחר שמשה שמע לעצותיו של יתרו, הוא משלח גם אותו, לארצו (שמות י"ד, כ"ז). לא ברור אם ציפורה ובניה הצטרפו ליתרו. מכל מקום, הרושם המתקבל הוא שהמנהיג המוקדש לשליחותו נשאר פרוש מאשתו ומרוחק מילדיו. לשם הבנת העניין, יש לחזור אחורה לפרשת שמות (ג', י"ח-כ"ו). אחרי סרבנותו הממושכת של משה לקבל עליו את התפקיד, התרחשה הפרשה המסתורית של "חתן דמים". משה מרכיב את אשתו ובניו על החמור בדרך מצרימה, אחרי שה' אומר...