אבק איסור: מנגנון שימור הלכתי
פרשת משפטים מורידה אותנו מאיגרא רמא של מעמד הר סיני ועשרת הדיברות לבירא עמיקתא של דיני בור ושור, שומרים ומזיקים. ללמדך שלא די בעקרונות נשגבים ומופשטים, אלא יש צורך לצרף אליהם כללים מפורטים, קונקרטיים, שיש בהם כדי להדריך באורח מדויק התנהגותו של אדם בחייו היומיומיים. אבל ככל שהכללים ההלכתיים מתנסחים ניסוח פרטני, ונקבעים בתוך רקמה הלכתית סגורה, הם עלולים להחמיץ מלכלול וללכוד את שלל המצבים בהם ההתנהגות האסורה חמורה אולי פחות, אך ראויה בכל זאת לגינוי. לשם כך, התגבש המושג ׳אבק איסור׳ המנוסח בדרך כלל בלשון רחבה יותר ובא לבטא את הרעיון שמעבר לגרעין העיקרי של איסור, יש מעטפת איסור נוספת, קלה יותר, הנגזרת מרוחו של האיסור המקורי. אבק איסור מאפיין מספר איסורים המופיעים בפרשתנו, וביניהם איסור שוחד, לשון הרע ושמיטה.
התוספתא (עבודה זרה א, ג) שונה: ״ארבע אבקות הן, אבק רבית, אבק שביעית, אבק עבודה זרה, אבק לשון הרע״, אך למעשה מספר ה׳אבקות׳ רב יותר, כפי שנראה להלן. השימוש במושג ׳אבק׳ לא בא כמובן לציין אותם חלקיקים מוצקים וזעירים אותם אנו מטאטאים החוצה, אלא כפי שמסביר רש״י: ״מידי דלא הוי עיקר האיסור תלוי בו קרוי אבק וכן אבק רבית וכן אבק לשון הרע שאינו לשון הרע גמור אלא צד לשון הרע כמו אבק העולה מדבר הנכתש במכתשת״ (סוכה מ, ב ד״ה דרבי יוסי בר חנינא). כלומר כמו שהאבק העולה מכלי שטוחנים בו אוכל אינו אוכל ממש, כך אבק איסור הוא מעין האיסור אף על פי שאינו עיקר האיסור עצמו. הבה נמשיך ונבחן עוד את מהות טיב הסוגים השונים של 'אבק איסור'.
אבק איסור שהוא מדאורייתא?
כל אבק איסור הוא מדרבנן, פרט לאבק שביעית אשר חל על מי שסוחר בפירות של שביעית. עיקר האיסור הוא בעבודות קרקע בשנת השמיטה, ואילו איסור סחורה בפירות שביעית אינו אלא אבק שביעית, למרות שהאיסור הוא, לרוב הדעות, מן התורה, שנאמר 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה', ודרשו חז״ל 'לאכלה ולא לסחורה' (עבודה זרה סב, א). ככל הנראה, ביקשו חכמים להבליט את דירוג החומרה באיסורי שביעית, מאיסור עבודות הקרקע שהוא החמור יותר, עד למסחר בפירות שביעית שהוא קל יותר (רש״י קידושין כא, א ד״ה אבקה של שביעית), ולכן הוגדר כאבק שביעית. ועם זאת, הרבו חכמים להזהיר שלא להקל ראש בעבירה של מסחר בפירות שביעית, עד שהפליגו ואמרו כי סופם של סוחרי שביעית שיתרוששו מנכסיהם וימכרו את בנותיהם ואת עצמם לעבדים ושפחות (קידושין שם).
אבק איסור – לשם מה?
נשוב למקרה הרווח, שבו האבק מכוון אל חלקים זעירים של איסור תורה או דרבנן מפורש. אפשר להבחין כי המושג אבק איסור, מטרתו לעשות סייג או סייגים לאיסור המקורי. יש לכך תועלת פסיכולוגית, כלומר לקבע בתודעת הבריות את חומרת האיסור העיקרי, וזאת על ידי כך שמרחיבים את מעגל האיסור, וקובעים שאף התנהגויות, פחות חמורות, שלכתחילה לא נכללו בגדרו, תהינה אסורות. אך לסייג יש גם תועלת מעשית שבאה להרחיק את האדם מן העבירה, בבחינת הרחקה מן הכיעור ומן הדומה לו. לעיתים אנו מוצאים שאבק איסור מבקש להיות ניזון מאיסור חמור ומפורסם ולחיות בצלו. לשון אחרת, הוא בא ליצור, או לחזק, נורמות מוסריות אותן סומכים, או מדמים, לנורמות חמורות אחרות ואשר כאילו נגזרות מהן. נבקש עתה להדגים את דברינו, מבלי להתיימר למצות את היקף החומר הנדון.
אבק ריבית
דוגמא מובהקת ליצירת סייגים לאיסור מן התורה היא המושג ׳אבק ריבית׳. אבק ריבית הוא מונח הכולל את כל איסורי הריבית שאינם אסורים מן התורה. מן התורה אסורה רק ריבית על הלוואה שנקבעה מראש (״ריבית קצוצה״), אך חכמינו הרחיבו את תחולת האיסור גם לעסקאות שאינן בגדר הלוואה, וגם על הלוואות בהן הריבית לא נקבעה מראש (ב״מ סא, ב). כמו כן, אבק ריבית כולל גם ׳ריבית דברים׳, למשל, אמירת תודה מצד הלווה – 'כגון שהִלווה לו חבירו מעות וכשפורע לו אומר: ה׳ ישלם לך חסד שעשית עמדי'. גם אמירת תודה מעין זו אסורה משום אבק ריבית. על ידי הרחבת מעגל האיסור מתקבע בתודעת הבריות חומרתו של האיסור המקורי, והאיסור לעקוף אותו. לכך מתקשר גם הביטוי ׳הערמת ריבית׳, על פיו נאסר לקבל רווח הבא כתוצאה מפעולה הנראית כתחבולה ללקיחת ריבית. לא כאן המקום לעמוד על ׳היתר עסקה׳ שבכל זאת התקבל כמכשיר לגיטימי שיש בו כדי לעקוף את איסור הריבית.
אבק לשון הרע ואבק רכילות
גם כאן, המטרה המסתתרת מאחורי מושגים אלה היא לחזק את המודעות לחומרה של איסור לשון הרע על ידי הגברת הרגישות להתנהגויות העלולות להוביל בעקיפין לאמירת לשון הרע, כגון אדם המדבר דברי שבח על פלוני באוזני שונאיו ומביאה אותם לדבֵּר בגנותו. כיוצא בזה, אדם האומר איני רוצה לדבר על פלוני, ובכך רומז שידועים לו דברים העלולים להשחיר פניו של אותו אדם. רמיזה על המתרחש אצל אחר, גם אם איננה בבחינת דברי־גנאי, יכולה גם היא להיכנס לגדר של ׳אבק רכילות׳.
אבק שוחד
שורה של סיפורים המובאים בתלמוד (כתובות קה, ב) באה לתאר כאבק שוחד, התנהגויות שלכאורה נראות כדברים של מה בכך. הם כוללים מעשה או דיבור המשפיעים על דעת המשוחד. והרעיון הוא שיש לנהוג בכך זהירות יתר, ולהקפיד בהם הקפדה קיצונית, כי ויתור על אבק שוחד והתעלמות ממנו, עלולים לדרדר אנשים לשוחד חמור יותר. נביא מקצת מהסיפורים: 'אמימר היה יושב בדין, פרחה ועלתה נוצה על ראשו, בא אדם וסילקה, נשאל מה מעשיך? אמר דין לי בפניך', ותגובתו של אמימר הייתה שהוא פוסל עצמו מן הדין. סיפור דומה אירע לשמואל שעבר פעם ליד גשר ונתן לו אדם יד לסייעו לעבור את הגשר, וכששמע שמואל שלאותו אדם דין לפניו, פסל עצמו. ובדומה לכך: 'אריסו של ר ישמעאל בר׳ יוסי היה רגיל להביא לו בכל ערב שבת סל של פירות. פעם אחת הביא לו בחמישי בשבת. שאל אותו, למה הקדמת. וענה: דין יש לי, ואמרתי בדרכי אביא לו סל הפירות. לא קיבל ממנו ואמר לו פסול אני לך לדין, והושיב שני דיינים במקומו. עד שהוא הולך ובא היה ר׳ ישמעאל מהרהר אילו רצה היה טוען כך וכך, אמר ר׳ ישמעאל תיפח נפשם של מקבלי שוחד! ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי משלי נטלתי, – כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה'.
גם ׳שוחד דברים׳ עשוי להיות בחזקת אבק שוחד, ואפילו דמעותיה של אלמנה: מסופר על בעל ׳אבני נזר׳, שבאה לפניו לדין אלמנה אחת והתפרצה בבכי, עמד הרבי ואמר: 'אנכי מסתלק מדין זה, שפסול אני לדון, מפני שדמעות אף הן בבחינת אבק שוחד'.
אבק שקר
לעיתים הכתוב עצמו מורה על התרחקות יתירה מהדברים הדומים או קרובים לאיסור, ואפשר לכנותם כאבק שקר. כזה הוא הציווי ״מדבר שקר תרחק״, אשר לגביו קובע התלמוד שורה ארוכה של התנהגויות אסורות. נזכיר אחת מהן: ״שלא יעשה הדיין סניגורין לדבריו״, ולפי פירוש רש״י: ״אם חושש ונראה לו שטעה בדין ובוש לחזור מדבריו לא יחזיק דבריו להביא להם ראיות״ (שבועות ל, ב).
אבק גאווה, אבק חנופה ואבק שנאת חינם
רבי עקיבא איגר באיגרת לבנו מסתייג מריבוי התארים המודבקים לרבנים. הוא אומר ש״לכותב הוא עוון אבק חנופה ולמי שכותבין לו, עוון אבק גאות (גאווה), או עוון אבק שנאת חינם אם ימעטו ממנו, וכל כך קצה נפשי בהם עד שקיבלתי לא להביט בהם כלל״.
השוואה לאיסורים חמורים: אבק רציחה
המושג אבק איסור מתקשר לא פעם לאמירות בהלכה המבקשות להפליג בחומרה של איסור על ידי ראייתו כאילו הוא איסור עוד יותר חמור, למשל, הקביעה בהלכה שהמלבין פני חברו ברבים כאילו הוא שופך דמים. רבנו יונה מציין שהמלבין פני חברו ברבים עבר על אבק רציחה. ״פניו יחוורו ונס מראה האודם ודומה אל הרציחה צער ההלבנה״.
אבק ו'כאילו'
הטכניקה של ״כאילו״ באה לטעת בלב השומעים את תודעת החומרה הגלומה באיסר החמור יותר שהיא נסמכת עליו. בזה היא מקבילה להישענות על האיסור החמור יותר ביצירת המושג אבק איסור. בדומה לכך, נקבע בהלכה, לגבי עבירות חמורות כגון גילוי עריות ועבודה זרה, שלא רק הם עצמם אסורים אלא גם ה׳אביזרים׳ שלהם, כלומר איסורים נוספים המסתעפים מהם, ודינם כגוף האיסורים אליהם הם שייכים.
האם לעתים דרוש להלכה 'שואב אבק'?
להלכה מנגנוני תיקון בהם היא מגיבה על מציאות משתנה. הלכות כגון כאלו שנקבעו מפני תיקון העולם, או מפני דרכי שלום, או כדי למנוע חילול ה׳, או מפני כבוד הבריות. אבל להלכה, הם בעצם מנגנוני שימור שתפקידם להגן על עקרונותיה ולשמור על יציבותה. הרחבת מעגל האיסור כדי לכלול בו התנהגויות אסורות נוספות, כפי שבא לידי ביטוי במושג אבק איסור, הִנּוֹ דוגמא בולטת לכך.
דא עקא, אפשר גם לתהות האם לעתים מגזימים אנשי הלכה ו'עמך' בחשיבותן של 'אבקות מצוות', ושל סייגים, על חשבון הגוף העיקרי של המצווה או האיסור. הלא חז"ל בחוכמתם הכירו בכך שישנן בהלכה דרגות של חומרא, ומכאן האבחנה בין 'דאורייתא' ל'דרבנן'. אולם מי ששוללים את טיבה התכליתי של ההלכה (תדיר מתוך תפיסה מחמירה), נוטים להשוות – לחומרא את מעמדו של 'אבק איסור' לגופו. אנו זקוקים היום יותר מתמיד לרגישות ולמודעות באבחנה בין עיקר וטפל ולזהירות מפני הוספת של חומרות על גבי חומרות העלולה להרחיק אדם מן ההלכה בכלל.
שורות אלו נכתבות בשעות של משבר לאומי חמור וסערת רגשות עצומה, כשאנו עדיין אחוזי הלם. עטופיי אבל ומלאים זעם וחרדה כאחת. ולבנו עם החטופים והפצועים ומשפחות החללים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה