ביום הסתלקותו של אדם מן העולם הוא ניצב בבית דין של מעלה ונתבע לתת דין וחשבון על מעשיו. ביום הדין הסופי, האולטימאטיבי, מציגים בפניו שש שאלות מאד מעניינות, ובחלקן אפילו מפתיעות. ובלשון חז“ל: ”בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר“. שימו לב: אין שואלים אותו שמרת שבת, אכלת כשר, וכיוצא בשאלות איסוריות מעין אלו. שואלים אותו על האישיות הכוללת שבנה לעצמו בימי חייו והאם מימש את הפוטנציאל הרוחני הגנוז בו. נתעכב על השאלות הללו. ברורה לגמרי השאלה הראשונה: נשאת ונתת באמונה, כלומר האם נהגת ביושר ובהגינות עם הבריות. לפני שאלות של אמונה בה‘, אדם צריך לדאוג שיאמינו בו. באדם. שאלה זו מתקשרת בקשר הדוק עם ההלכה האומרת שיום הכיפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו אלא אם כן פייס את חברו תחילה. אין אתה זוכה לקרבת אלוהים ולסליחתו אם לא פתרת תחילה את הבעיות החברתיות בינך לבין רעיך. ויתרה מזאת אומרים חז“ל שאדם שלמד תורה והוא לכאורה ירא שמים אך משאו ומתנו עם הבריות אינו באמונה, מחלל בזה את ה‘, שהרי מה הבריות אומר...
דברים בענייני קודש וחול מאת פרופסור פנחס שיפמן