דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוקטובר, 2022

דרשה ליום הכיפורים תשע"ט

ביום הכיפורים אנו מיטלטלים בין שני קטבים: בקוטב האחד, עינוי נפש, כמצווה בתורה ועיניתם את נפשותיכם. מכאן, לכאורה, שהדרך לכפרה היא בכאב וצער, ועל ידי התנזרות מצרכי הגוף. אך בקוטב השני, השאיפה היא לטהרה, תוך שאנו מבקשים להתרומם מעל הגשמיות. וכפי שחכמים אומרים עלינו להידמות ביום הכיפורים למלאכים השוכנים במימד הרוחני בלבד והזוכים לקירבת שכינה. ועוד: חז“ל אומרים שיום הכיפורים הוא יום של שמחה, שבו בנות ישראל היו יוצאות במחולות בכרמים כדי למצוא את בן-זוגם, ואף דרשו את הפסוק משיר השירים ביום חתונתו וביום שמחת לבו, ששמחת לבו הוא יום הכיפורים. כיצד תפיסה זו עולה בקנה אחד עם ועיניתם את נפשותיכם? איך אנו מגשרים על פני הפער הזה, איך אנו מדלגים על הניגוד בין יום של התענות לבין יום של התעלות, בין צער לבין שמחה, בין שאיפה לכפרה לבין שאיפה לטהרה? לאמיתו של דבר, לפנינו תהליך שבו אנו עוברים משלב לשלב וממדרגה למדרגה. כך אנו מוצאים בספר מסילת ישרים לרמח“ל הבנוי על התקדמות הדרגתית במידות שבסיומה זוכים לרוח הקודש, הכל על פי מאמרו בתלמוד של התנא רבי פנחס בן יאיר, שתורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריז...

דרשה ליום הכיפורים תשע״ה

 אחד הדברים המופלאים ברעיון התשובה הוא שהיא מצד אחד קלה שבקלות, אך מצד שני קשה שבקשות. עומד על כך הרב קוק בספרו אורות התשובה. יכול אדם להרהר תשובה בלבו ובזה לשנות מעמדו מרשע לצדיק. וכך שנינו שהאומר לאישה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור הרי היא מקודשת אפילו הוא רשע גמור שמא הרהר תשובה בלבו. כוחו של הרהור-תשובה הוא לחולל מהפך שלם במעמדו של אדם. אך מצד שני יודעים אנו שקושי עצום ניצב בדרכו של מי שמבקש לשנות את אורחות חייו מן הקצה אל הקצה. כך, למשל, מספרת הגמרא על גזלן שביקש לעשות תשובה. אמרה לו אשתו: ריקא, אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט שעליך אינו שלך. כלומר יהיה עליך להחזיר לנגזלים כל מה שיש לך, ונמנע ולא עשה תשובה. אולי אפשר לרכך במקצת את הניגוד העולה מדו-מימדיות זו של התשובה אם ניתן את הדעת לאבחנה בין שני מושגים הגלומים בפסוק המסמל את יום הכיפורים” :כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה‘ תטהרו.“ לא הרי כפרה כהרי טהרה. עומד על כך הרב סולוביצ‘יק. כפרה יותר קלה אך טהרה קשה הרבה יותר. תשובה של כפרה מצריכה שאדם יתחרט מעבירה שעבר ויקבל על עצמו שלא לעשותה בעתיד, אך תשוב...

דרשה ליום הכיפורים תשע"ז

 ביום הסתלקותו של אדם מן העולם הוא ניצב בבית דין של מעלה ונתבע לתת דין וחשבון על מעשיו. ביום הדין הסופי, האולטימאטיבי, מציגים בפניו שש שאלות מאד מעניינות, ובחלקן אפילו מפתיעות. ובלשון חז“ל: ”בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר“. שימו לב: אין שואלים אותו שמרת שבת, אכלת כשר, וכיוצא בשאלות איסוריות מעין אלו. שואלים אותו על האישיות הכוללת שבנה לעצמו בימי חייו והאם מימש את הפוטנציאל הרוחני הגנוז בו. נתעכב על השאלות הללו. ברורה לגמרי השאלה הראשונה: נשאת ונתת באמונה, כלומר האם נהגת ביושר ובהגינות עם הבריות. לפני שאלות של אמונה בה‘, אדם צריך לדאוג שיאמינו בו. באדם. שאלה זו מתקשרת בקשר הדוק עם ההלכה האומרת שיום הכיפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו אלא אם כן פייס את חברו תחילה. אין אתה זוכה לקרבת אלוהים ולסליחתו אם לא פתרת תחילה את הבעיות החברתיות בינך לבין רעיך. ויתרה מזאת אומרים חז“ל שאדם שלמד תורה והוא לכאורה ירא שמים אך משאו ומתנו עם הבריות אינו באמונה, מחלל בזה את ה‘, שהרי מה הבריות אומר...