נשף המסכות בספר בראשית
ספר בראשית, כידוע, דל במצוות ועשיר בעלילה. לפנינו דרמה ספרותית הנפרשת שלב אחר שלב, אך השאלה הראויה להישאל היא מה המטפיסיקה המובלעת בדרמה. ללא ספק טמונות במעמקי הסיפור המקראי משמעויות ערכיות הנחשפות דווקא אם ניתן את דעתנו לצד הספרותי בתורה. לא פעם אנו עומדים בפני שרשרת של מוטיבים וסמלים שהשילוב ביניהם נועד להביע מסרים סמויים. כך הוא הדבר בתופעה אותה כיניתי "נשף המסכות". בפרשת ויגש בה חושף יוסף את זהותו בפני אחיו, מסתיימת השרשרת של הסתרת זהויות המאפיינת את הספר בכללותו.
הבה נציין כמה מציוני הדרך.
1. הצגת האישה כאחות בפני המלך
בשלושה סיפורים מקבילים, נלקחת אישה לבית המלך (פעמים שרה לפרעה ולאבימלך, ופעם רבקה לאבימלך), תוך הסתרת זהותה כאשת-איש, והצגתה כאחותו של הבעל, כדי להצילו ממוות.
2. יעקב: גניבת הברכה והבכורה
ספר בראשית מכיל וריאציות רבות של הסתרת זהות והתחזות לאחר, בין היתר על ידי תחפושת. המתחפש הראשי הוא יעקב שלמצוות אימו, מתחפש בפני אביו לעשו וזוכה במרמה בברכתו. יעקב מתלבט אם לשתף פעולה וגם יצחק מטיל ספק בזהות הפונה אליו וממשיך להתלבט: "הקול קול יעקב והידים ידי עשו", ובכל זאת: "ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו ויברכהו“(בראשית כז, כג).
3. לאה: גניבת בן-הזוג
לאה, ככל הנראה פועלת במצוות אביה, מציגה עצמה בפני יעקב כרחל כדי להינשא לו. כאשר בבוקר מתגלה התרמית, כבר מאוחר מדי. כאשר יעקב קובל בפני לבן "למה רמיתני", באה התשובה: "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" (כט, כו).
4. יוסף: הסתרת הזהות
יוסף הלובש בגדי-מלכות מצליח להסתיר זהותו מפני אחיו. הפעם אין זו תחפושת ואין זו זהות בדויה, ובכל זאת העלילה הנפרשת בפני הקורא מתרחשת הודות להסתרת זהותו האמיתית של יוסף. בלשון הכתוב: "וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם…ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו" (מא, ז-ח).
5. תמר – גניבת זרע
ביטוי חד לשימוש במסכות, בכדי להציג זהות בדויה, אנו מוצאים בפרשת "וישב". בתוך פרשת מכירת יוסף והורדתו למצרים, "שתול", כאילו ללא קשר, הסיפור על תמר המתחפשת לזונה כדי לפתות את יהודה, חמיה, דבר שמביא ללידת התאומים. התחזותה של תמר באה להוליך שולל את חמיה לשם מה שהיינו מכנים כיום "גניבת זרע".
6. מלאכים המופיעים כבני-אדם
לנשף המסכות הזה מצטרפים גם המלאכים המופיעים בתחילה כבני אדם, וזוכים להכנסת אורחים גם אצל אברהם, וגם אצל לוט, או במקרה אחר, כיריב למאבק גופני (יעקב), אך זהותם כמלאכים מתגלה מתוך הבשורה שהם מבשרים.
מוטיבים משותפים ושאלות מוסריות:
- מאבקים משפחתיים: פיתוי ארוטי, הבכורה
המוטיבים למעשיי המרמה השונים במאבקים המשפחתיים מאד דומים זה לזה וכוללים פיתוי ארוטי מצד האישה, בין לשם הולדה ובין שלא לשם הולדה, מאבקים על הבכורה המסתיימים תמיד בניצחונו של הבן הצעיר דווקא, ומניפולציות במיוחד של נשים המצליחות להשיג ניצחון במאבק על ידי הטעייה והתחזות.
- הרמאי – זוכה?
אחד הדברים המטרידים לכאורה הוא שהרמאי המופיע, בתחפושת או בלעדיה, זוכה להפיק את זממו, ידו תמיד על העליונה. לכאורה הוא גם אינו סובל מגינוי מוסרי או מעונש. ולא רק במקרים בהם סכנת מוות מרחפת מעליו, כמו במקרים של אברהם ויצחק ונשותיהם שנלקחו לבית המלך, אלא גם במקרים אחרים, כגון יעקב המרמה את אביו כדי להשיג את ברכתו, ומעשהו זוכה להשלמה מצד יצחק "גם ברוך יהיה", שלא לדבר על תמר שזוכה לאישור מלא מצדו של יהודה "צדקה ממני".
- מקום המוסר במקרא?
האם המקרא מתייחס בסלחנות, ואולי אף בהבנה ובהערצה, למעשי מרמה? נראה לי שזו מסקנה פשטנית מדי המתעלמת מן הסאבטקסט (טקסט סמוי), אותו ניתן לפענח אם נותנים את הדעת לצד הספרותי שבתורה, במיוחד למוטיבים החוזרים וללשון הסיפורים.
- מידה כנגד מידה
אפשר להבחין שיש כאן שרשרת של מידה כנגד מידה: יעקב שהטעה את אביו, בלובשו את בגדי עשו החמודות, נענש כשהוטעה על ידי בניו באמצעות כתונת הפסים שהוטבלה בדם עזים, המזכיר לנו שרבקה להשלמת התחפושת הלבישה על ידיי יעקב בנה את עורות גדיי עזים שבשרם הובא ליצחק למאכל. ליהודה שהיה שותף להטעיית אביו במלים "הכר נא הכתונת בנך היא אם לאו", מזכירה תמר בשאלתה "הכר נא…" כשהאתנן שרצה יהודה לתת לה היה גדי עזים…
בדומה לכך, יוסף שעורר קנאת אחיו גם בבגדו, נאלץ לעזוב את בגדו בידי אשת פוטיפר, והיא השתמשה בבגד כדי להפליל אותו. שכרו של יוסף היה שזכה ללבוש בגדי-מלכות שהסתירו את זהותו מפני אחיו.
- אמצעים לא-כשרים למטרה מוצדקת
מה הלקח שאפשר להפיק משרשרת זו? ראשית, במידה שאדם מודד מודדים לו. אבל יש כאן מסר עמוק יותר. אדם עלול לתת את הדין גם כאשר הוא פועל ממניעים מוצדקים, אבל נוקט בדרך שאיננה כשרה. התורה מלמדת אותנו שיש דין ויש דיין, כדברי מדרש תנחומא ישן ויצא יא:
"כל הלילה הייתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבוקר 'והנה היא לאה', אמר לה: בת הרמאי! למה רימית אותי?! אמרה לו: ואתה למה רימית את אביך?! כשאמר לך 'האתה זה בני עשו'?, אמרת לו: 'אנכי עשו בכורך', ואתה אומר: 'למה רימיתני'?! ואביך לא אמר עליך 'בא אחיך במרמה'?!"
- מערכת התייחסות רב דורית
יש לשים לב לרב דוריות שמלווה אותנו תמיד בספר בראשית. מצד אחד, בדרמה האנושית הנגולה לפנינו נחשפות אהבות ושנאות, תככים ומזימות, קנאות ויצרים, מבלי שהשחקנים והנפשות הפועלות מודעים תמיד לכך שהם בעצם כלי-משחק המשמשים לביצוע התוכנית שנקבעה מלמעלה, כפי שיוסף אומר לאחיו: "אתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה". מצד שני, אין בכך כדי לפטור אדם מאחריותו הדתית-מוסרית למעשים שעליהם הוא עלול לתת את הדין. ואם לא הוא עצמו, אז בניו וצאצאיו.
- התחפשות אמצעי ביד החלש
יש לציין כי באותה דרמה אנושית המתחוללת בספר בראשית, התחפושת והסתרת הזהות הן לעיתים אמצעי הנתון בידיו של החלש כדי להשיג מטרות, שהן בדרך כלל מוצדקות. אברהם, וכן יצחק, מציגים את האישה כאחותם מפני החשש שיהרגו. הוא הדין ביחס בין גברים לנשים. על ידי התחפושת האישה שהיא במצב חברתי נחות יותר, יכולה לרומם ולחזק את עמדת הכוח שלה לעומת הגבר. רבקה איננה פונה לערוץ של הידברות כנראה מפני שהיא יודעת שאין לכך סיכוי.
הסתכלות נוספת יכולה לבוא מצד הלשון ומצד הדין:
1. "להכיר"
את השרשרת של מידה כנגד מידה מלווה כידיד נאמן הביטוי "להכיר", בהטיותיו השונות, ללמדנו שיש קשר בין המעשים השונים, ולמי שיעקוב אחר ביטוי זה, צפוי מסע מרתק. הכרה משמעותה חשיפת זהות, וביטוי זה חוזר על עצמו בתחפושות ובהסתרת הזהות בספר בראשית. אדם הוא נוכרי כשאין מכירים בו, ואילו הכרה משמעותה לעיתים לא רק גילוי האחר אלא קבלת האחר.
נציין, בקיצור, סימני-היכר לשורש נ.כ.ר.
על יעקב המתחפש לעשו, נאמר: "ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו" (כז, כג) .
יעקב הפונה ללבן המחפש את התרפים, אומר לו: "הכר לך מה עמדי" (לא, לב).
וכבר הזכרנו שהאחים פונים ליעקב אביהם בהציגם את כתונת הפסים הטבולה בדם "הכר נא הכתנת בנך היא " (לז, לב), ויהודה זוכה לאמירה באותה נוסח מתמר: "הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה" (לח, כה). אך ההבנה שתמר צדקה מנוסחת מיד באותה לשון "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני" (שם, כו).
ובדומה לכך, במפגש הראשוני בין יוסף לאחיו לאחר שהפך להיות המשנה למלך, נאמר: "וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם…" (מא, ז), ושוב חוזר הפסוק ואומר: " ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו" (שם, ח). האוזן הרגישה קולטת שהכתוב מבקש להזכירנו את התנכרותם של אחי יוסף אליו, מידה כנד מידה, כפי שהם עצמם תופסים ומבינים בהמשך: "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת" (מב, כא).
ואולי מן הראוי להזכיר את דין יכיר: הרי הקנאה בין אחים הכרוכה במאבק על הבכורה מלווה את ספר בראשית לכל אורכו: קין והבל, ישמעאל ויצחק, עשו ויעקב, יוסף ואחיו, ומסתיימת תמיד בניצחונו של הצעיר. דבר זה חוזר גם אצל אפרים ומנשה כשיעקב משכל את ידיו, אך בדין התורה "כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים…כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה"(דברים כא, יז-יח).
2. (רמז לראובן!) במשפט המודרני – המרמה מקעקעת
יש לשים לב שמשפט המקרא, בדומה למשפט הקדום, שונה מן המשפט המודרני. במשפט המודרני המרמה מקעקעת את תוקפה של הפעולה המשפטית, וככל שידו של המשפט מגעת הוא חותר לכך שחוטא לא ייצא נשכר. לכן, אם אדם נשא אישה שהתחזתה לאחרת, כמו במקרה של יעקב, לא ייחשבו הנישואין לבני-תוקף, גם אם המרמה התגלתה לאחר שהנישואין מומשו. בדומה לכך אם אדם מצווה צואתו מחמת טעות, בדומה לברכת יצחק ליעקב , תתבטל הוראת הצוואה.
גם החלומות המופיעים בספר בראשית עמוסים בנבואות העוטות תחפושת, וגם לגביהם יש מי שיודע להסיר את התחפושת ולחשוף את העתיד הצפוי. אך בכך אנו כבר עוסקים בסוגיה אחרת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה