פרשת נח
פרשת נח
עוסקת במבול שהביא ה' על הארץ בגלל החטאים הכבדים של בני האדם שהשחיתו את הארץ.
והנה, המשנה
במסכת בבא מציעא (ד, ב), קובעת שכל עוד לא נמסרה סחורה מיד המוכר לידי הקונה יכול
כל צד לחזור בו[1],
וממשיכה המשנה ואומרת: "אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה, הוא
עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו".
ונשאלת
השאלה מה הקשר, מה עניין דור המבול למי שאינו מכבד את מילתו, ואף מסתמך על ההלכה
המתירה לו לחזור בו?
המפרשים דנו
בשאלה המוקדמת איך בכלל נענשו אנשי דור המבול ודומיהם בשעה שטרם ניתנה תורה, ואחת
התשובות היא שיש מצוות שחייבים בני-אדם לשומרן מכוח המוסר וההיגיון, מכוח
"סברת הדעת", ואנשי דור המבול חטאו בהן, החמס שמלאה הארץ מהם הוא איסור שהדעת והמוסר מחייבים אותו
(חזקוני, בראשית, ז, כא). ומבאר את הדברים בעל חידושי הרי"ם, (מייסד חסידות
גור, רבי יצחק מאיר אלתר רוטנברג 1799-1866). שאנשי דור המבול נענשו אף על פי שלא
הייתה להם תורה המצווה עליהם את הליכותיהם, כי הם עשו דברים שלפי השכל הם מתועבים,
והוא הדין למי שאינו עומד בדיבורו: אף על פי שלפי הדין יכול לחזור בו, מובן מאליו
שאם נהג כן עשה מעשה עוולה.
(מובא
באבני נזר, שו"ת חו"מ, סימן לב)
נכדו של חידושי הרי"ם, בעל "שפת
אמת", ( פרשת נח תרמ ד"ה חטא) (יהודה אריה ליב אלתר, 1847-1905),
קושר
רעיון זה למימרת חז"ל שדרך ארץ קדמה לתורה[2],
המבקשת לומר שעל האדם להישמר מלעשות דברים שהשכל מחייב להיזהר מהם והם בכלל 'דרך
ארץ'.[3]
לאנשי דור המבול לא היה תורה אבל היה עליהם לנהוג לפי דרך ארץ[4]
שקדמה לתורה, והוא הדין והוא העונש למי שאינו עומד בדיבורו אף על פי שאינו מחויב
על פי התורה לקיים את דבריו, מוסרית עליו לכבד את מילתו.
אפשר
לקשור רעיון זה למדרש חז"ל[5]
שאנשי דור המבול מצאו דרך מחוכמת לחמוס אדם שבא עם עגלה מלאה זירעונים, תורמוסים.
כל אחד היה נוטל תורמוס אחד, ששווה פחות מפרוטה, שלא ניתן בגלל ערכו הפעוט לתבוע
את החזרתו בבית דין, אבל שכולם מתאגדים יחד הם מצליחים לרוקן אותו רוכל ממרכולתו.
מה מדרש זה מלמד? טענה משפטית-פורמאלית יכולה לשמש מכשיר בידי עושי-עוולה, כדוגמת
החוזר בו מהתחייבותו בהסתמכו על העדר התוקף ההלכתי-פורמאלי של התחייבות זו[6].
אדם
מישראל בטרם שהוא כופף עצמו לעול מצוות, כפוף הוא לדרך-ארץ, להתנהגות שהמוסר, השכל
והמידות הטובות מחייבים אותה. אומר על כך ספר קהלת בסיומו (קהלת יב, יב) שיותר
מהמה בני היזהר, יותר ממה שכתוב בספרים, כי אי אפשר לעשות ספרים אין קץ הכוללים את
כל המותר והאסור, ואדם צריך לסמוך על הגיונו ושכלו ולבו.
[1] אפילו שולמו המעות כדי שהמוכר לא יאמר לקונה חיטיך נשרפו בעליה"
[2] ויקרא רבה פרשה ט פסקה ג: ""עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את
התורה, הדא הוא דכתיב: לשמור את דרך עץ החיים, 'דרך' זו דרך ארץ, ואחר כך 'עץ
החיים' – זו תורה".
[3] וראו פירוש רבנו יונה למשנה : "אם אין דרך ארץ אין תורה" (אבות
ג, יז ): "רצונו לומר, שצריך תחילה לתקן את עצמו במידות ובזה תשכון התורה
עליו, שאינה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות".
[4] הביטוי 'דרך ארץ' הוא רב-משמעי במקורות. מלבד הוראתו כמציין התנהגות
מוסרית, הוא מציין גם מלאכה (ראו אבות ב, ב, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, וכן ברכות
לה, ב: הנהג בהן מנהג דרך ארץ), וכן יחסי אישות (גיטין ע, א)
[5] בראשית רבה, פרשה לא, ה: איזה חמס ואיזה היא גזל? אמר רבי חנינא: חמס אינו
שווה פרוטה, וגזל ששווה פרוטה. וכך היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קופתו
מליאה תורמוסים, והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה,
עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין"
[6] אפשר לקשר זאת לאמרת חז"ל ש"לא חרבה ירושלים אלא על... שהעמידו
דיניהם על דין תורה", ולא נהגו לפנים משורת הדין: בבא מציעא, ל, ב
תגובות
הוסף רשומת תגובה