דברים אחדים

  פרשת נח פרשת נח עוסקת במבול שהביא ה' על הארץ בגלל החטאים הכבדים של בני האדם שהשחיתו את הארץ. והנה, המשנה במסכת בבא מציעא (ד, ב), קובעת שכל עוד לא נמסרה סחורה מיד המוכר לידי הקונה יכול כל צד לחזור בו [1] , וממשיכה המשנה ואומרת: "אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה, הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו".   ונשאלת השאלה מה הקשר, מה עניין דור המבול למי שאינו מכבד את מילתו, ואף מסתמך על ההלכה המתירה לו לחזור בו?   המפרשים דנו בשאלה המוקדמת איך בכלל נענשו אנשי דור המבול ודומיהם בשעה שטרם ניתנה תורה, ואחת התשובות היא שיש מצוות שחייבים בני-אדם לשומרן מכוח המוסר וההיגיון, מכוח "סברת הדעת", ואנשי דור המבול חטאו בהן, החמס שמלאה הארץ   מהם הוא איסור שהדעת והמוסר מחייבים אותו (חזקוני, בראשית, ז, כא). ומבאר את הדברים בעל חידושי הרי"ם, (מייסד חסידות גור, רבי יצחק מאיר אלתר רוטנברג 1799-1866). שאנשי דור המבול נענשו אף על פי שלא הייתה להם תורה המצווה עליהם את הליכותיהם, כי הם עשו דברים שלפי השכל הם מתועבים, והוא הדין למי שאינו עומד בדיבורו: אף על פי ש...

  פרשת בלק   פרשת בלק היא פרשה מופלאה מכמה בחינות, ואולי הבולטת שבהן היא התופעה שלתוך נבואותיו של משה רבנו הגלומות בתורה התגנבה נבואתו של נביא מאומות העולם, נבואה הנחזית להיות יחידה נפרדת העומדת בפני עצמה. ואמרו חז"ל "משה כתב ספרו ופרשת בלעם" [1] , קביעה המעוררת לכאורה קושי: הרי פרשה זו היא חלק מן התורה [2] , ובכל זאת תפסו חכמינו שבלעם היה נביא בעצמו [3] , ונבואותיו הם ספר נבואה בפני עצמם. לכאורה מתמיה שנבואתו של בלעם שרצה לקלל ונאלץ לברך משמשת להשראה   בפינו עד שאנו פותחים את תפילת שחרית בכניסתנו לבית הכנסת בפסוק מאותה נבואה: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" [4] . ובראש השנה, בתוך פסוקי מלכויות, אומרים מתוך נבואת בלעם: "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו". הליטורגיה היהודית אימצה במפורש דברי נבואה של בלעם, לאחר שחז"ל פירשו אותם כברכות אמת על ישראל. אבל יותר מכך מאתגרים דברי חז"ל על מעלתו של בלעם: בהביאם את הפסוק "לא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד, י), הם אומרים "בישראל לא קם, ...

  האם יעקב קנה את תרבות השרירים של עשו?   יעקב ועשו המופיעים בפרשת תולדות מייצגים במחשבת הדורות שני עולמות מנוגדים: מצד אחד, עולם היהדות המיוצג על ידי   מי שתואר כ"איש תם יושב אוהלים", ומצד שני העולם הלא-יהודי, במיוחד הנוצרי, המיוצג על ידי מי שתואר כ"איש ציד איש שדה", וקיבל מאביו את הברכה "על חרבך תחיה". מה עלה בגורלה של הנגדה זו? ברצוני להזמין אתכם למסע מרתק בהיסטוריה של הרעיונות, איך מושג שנולד בתוך תיאולוגיה אחת מתגלגל לתוך תיאולוגיה אחרת. כוונתי לגלגול של כוחניות גופנית המכונה תרבות של שרירים שפרחה בעולם הנוצרי במאה ה-19, הגיעה משם בסוף המאה לציונות וממנה נקלטה במחשבת היהדות, ללא מודעות מספקת לפוטנציאל הבעייתי, המסוכן, הטמון בה. אנטי-גבורה והיסוד הנשי עוד במקרא, ואחר כך בחז"ל, שולט האנטי-גיבור. אדם אינו אמור להתהלל בגבורתו הגופנית [1] , ולא להשתבח בכוחו ובעוצם ידיו [2] , לא "בחיל ולא בכוח" כי אם ב"רוח ה'" [3] , אשר היא גבורתו הרוחנית. הגבורה הרוחנית - פסיבית, מקבלת, רכה ולמדנית. הגוף הפיזי   נדחק לשוליים והחולשה הגו...